|
שופטים: עבודה זרה, ישיבת שבעה, והאם המשיח האמיתי יעמוד בבקשה? |
בפרשת שופטים (דברים י"ח, י"ח) נאמר לישראל למנות שופטים ושוטרים לכל השערים שהשם נתן להם, לכל שבט ושבט, ושהעם ישפט בצדק. איך אנחנו מבחינים בין צדק (טוב) ורע? רק דרך ידיעת התורה אנחנו מסוגלים להבין מה זה טוב ורע בעיני השם. הרבה מהיסורים של יהודים (בעבר ובהווה) קורים בגלל הבורות שלנו והדחייה של דבר האלוהים. אני מאמין שישראל כעם עבר את המלחמה האחרונה – ומתמודד עם הסכסוך במזרח התיכון – בגלל שמנהיגיה הפסיקו להתמקד במצוות השם ובהבטחותיו לאבותינו. הקדוש ברוך הוא – כשהוא מדבר באמצעות הנביא הושע – מצהיר:
"נדמו עמי, מבלי הדעת: כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי, ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם-אני." (הושע ד', ו')
אנחנו חיים בעידן המידע והגזע האנושי מופגז כפי שאף פעם לא היה עם כל מיני נתונים. דניאל ניבא על הימים האחרונים ואמר: "ישטטו רבים ותרבה הדעת" (דניאל י"ב, ד'). זה נכון לגבי התקופה בה אנו חיים. ההתקדמות הטכנולוגית והתפרצות המידע המוחלטת שעברנו יוצרות הרגשה של חיפזון, כשאנחנו תמיד 'בדרך' – טסים לפה, נוהגים לשם, הכל מושג במהירות מסחררת. אנחנו מופגזים עם מידע דרך המחשב, ה'אי-פוד', התקשורת, מוזיקה, ותעשיית הסרטים. המוחות שלנו כ"כ עסוקים שאנחנו לא מסוגלים לשמוע או להתמקד באמת הנצחית. תחשבו איך השגנו מידע בשנות ה40', ואיך שינויים תרבותיים התרחשו באיטיות (בארץ המולדת שלי – דרום אפריקה – זה קרה בעיקר דרך הרדיו והעיתונים) בהשוואה עם המהירות של המדיה האלקטרונית היום, עם הסחף של סרטים מהולייווד, ותעשיית המוזיקה שתמיד מתפתחת. לא פלא שהערכים המוסריים שלנו - ושל שאר האנושות - בנפילה מהירה מאז שנות ה80'. התפיסה שלנו של 'מוסרי' ו'נכון' נעשתה כ"כ מופחתת, שלהיות שמרני זה נחשב "ימני" ו להיות "ימני" זה אוטומטית "לא נכון".מכווצים גבות כלפי האורתודוקסיה והשמרנות כצר ועוין ל"צרכים של האנושות". החשיבה שלנו נהייתה מעוננת ואנחנו כבר לא מסוגלים להבחין בין נכון ולא נכון, בין תורה לאגדות. יהודים – באופן כללי – נהיו עוורים ואיבדו את התובנה הרוחנית. אנחנו פועלים באופן מכני וריטואלי. למשל, מצוות הנחת תפילין הפכה לטריוויאלית וריטואל דתי שרק המיעוט הדוסי מקיים. אבל, המצווה "וקשרתם לאות על ידכם ולטוטפות בין עיניכם" היא הרבה יותר מצייתנות לריטואל. זה מסמל את זה שכל מחשבותינו והתנהגותנו מונהגים ע"י חוקי האלוהים. האמת הפכה לתלויה בפרספקטיבה האישית שלנו, יחסית לתפיסה האינדיבידואלית במקום אמת מבוססת. אנחנו כבר לא מעריכים את דברי משה רבינו שהזהיר אותנו לא לתעות מהתורה, ולא ללמוד מהפולחן של העמים סביבנו. היום יש תחרות על תשומת הלב שלנו – מלחמה – בין ערכי התורה ומנהגי התקופה בה אנו חיים, ולפי דברי הושע אנחנו נסבול את תוצאות ה"יחסיות" שלנו.
בשלושת הפרשיות עקב, ראה ושופטים (דברים ז' י"ב - כ"א ט') חוט מחבר, וזה שהשם מזהיר את ישראל להישמר מעבודה זרה. הוא מזכיר לנו בעשרת הדברות שלא להשתחוות לכל דמות שנבראה, לא בשמים ולא בארץ, כי השם מתעב מעשים אלו. בדברים י"ג, ז'-י"ב הוא אפילו מזהיר אותנו שעונש הוא מוות בסקילה לכל מי שגרום לך להפנות גב לה' או מעודד אותך לפנות לעבודת אלילים. העונש היה שייך לכל מי שהיה בתןך שערי ישראל – כל קרובי המשפחה, האשה וגם הילדים. למרות שאין לנו רשומה של מספר גדול של ילדים יהודים שהוצאו להורג ע"י הוריהם, יהודים שומרי מצוות מקיימים את המצווה הזאת במשך אלפי שנים – ע"י ישיבת שבעה לילד שפנה לעבודת אלילים.
בכתובים המשיחיים שאול מתרשיש מזהיר את החסידים היהודיים של ישוע ואת הגרים של הקהילה בסלוניקי מ "האיש ללא התורה" – משיח שקר – שיגרום לאנשים להפר את התורה ויפגין שהוא אלוהים. הקהילה הזאת כללה גם פגניים שהפנו את גבם לעבודת אלילים. (סלוניקיים א', א' ח' – י' ). הוא גם הזהיר אותם שההיפרדות מהתורה (רוח משיח השקר) כבר התחילה לקרות "בחשאי" (סלוניקיים ב', ב': א'-ח'). האזהרה הזאת באה לפני תחילת הכנסיה הרומאית הנוצרית בשנת 50 לספירה, ומגלה הרבה לאור המעבר הדוקטרינלי שהתרחש בארבע מאות השנים שחלפו אחר כך. שאול גם עודד אותם "לעמוד חזק ולהחזיק במסורות שלימדו אותם" (סלוניקיים ב', ב', ט"ו) ושיבח אותם על החיקוי של הקהילות ביהודה – קהילות שהיו כולם קנאים לתורה ( סלוניקיים א'', ב', י"ד).
בסוף המאה הראשונה אבות הכנסיה – כולם חסידים נכריים של ישוע – התחילו ליחס אלוהות מוחלטת לישוע וכל המועצות השונות עד המאה הרביעית כוננו דוקטרינות שהכריזו על ישוע כאלוהים גמור וחלק משילוש. זה היה זר לתורה, וההכרזה על המשיח כאלוהים היה שווה ערך עם עבודת אלילים. יהודים מבינים כך, ולכן כשבן-אדם נהיה האובייקט לסגידה זה נחשב עבירה – עבודת אלילים, הפרה של התורה ועבירה על המצווה לא להשתחוות לכל דמות בשמיים ובארץ. בבדיקה קפדנית של ה"ברית החדשה" – אלא אם כן יש למישהו אמונה קודמת בשילוש או באיד-אלוהים בעל אופי כפול – אי אפשר למצוא תמיכה באמונה הזאת.
אז איך זה קרה? אחרי חורבן בית שני, כשכבר לא היו יהודים בין חסידי ישוע בירושלים, המנהיגים הנכריים שנשארו פיתחו אפולוגטיקה שמושפעת ע"י העבר הפגני שלהם במקום התורה. כך דוקטרינה שהשביע את המיתולוגיה הרומאית-יוונית הפכה לדוקטרינה המקובלת של הכנסיה. לכן זה מובן – לאור הפרשיות האלו – שכמתגלה שילד יהודי אימץ אל ליבו את הדת הנוצרית והוטבל לתוך הכנסיה, שמחשיבים אותו כמי שפנה לעבודת אלילים ונחשב כמת. זה כאילו שהם נסקלו למוות, ולכן מתאבלים על הילד ויושבים שבעה.
אנחנו גם מוזהרים בשופטים: "לא-תיטע לך אשרה כל-עץ אצל מזבח יהוה אלוהיך אשר תעשה-לך". (דברים ט"ז, כ"א). הפרשנות בחומש סטון מסיר את אי-הבהירות וקובע שהכוונה "לא רק לעץ של עבודה זרה, אלא גם למנהג הפגני לקשט ולעצב בחוץ כדי שהמקום יהיה אטרקטיבי וימשוך מתפללים". לה' אכפת ממה שקורה בפנים. העולםהפרוטסטנטי האיונגלי ותנועות המסיון כלפי יהודים שייכות אליו אשמים בהתנהגות הזאת. מנהיגים יהודיים צדקו בהאשמות כלפי הארגונים האלו על כך שהם 'זאבים בלבוש כבש', לא בגלל שנכריים הציגו עצמם כיהודים, אלא בגלל ההוראות נגד עבודת אלילים בפרשות עקב, ראה ושופטים. לב הענין נשער: אתה לא יכול לקרוא לעצמך בית כנסת אם אתה מאמין בתיאולוגיה רומאית-פרוטסטנטית. כמו שהכנסיה הקדומה אימצה מחשבות וסמלים פגניים כדי למשוך פגנים, היום היא מלבישה את עצמה ביהדות ונותנת למקומות תפילה מראה חיצוני ידידותי ליהודים כדי שזה ימצא חן בעיני היהודי חסר המידע. כי רוב היהודים לא יודעים את התורה או כתבי הקודש העבריים, והם עלולים להתפתות להיכנע לדוקטרינות זרות.
האזהרה "ולא-תקים לך, מצבה, אשר שנא, יהוה אלוהיך" ממחישה שאנחנו לא יכולים לבנות מקדש ומזבח עם סוג אחר של פולחן אפילו אם זה מוקדש לה'. כדוגמה לכך אפשר לראות את צריחי הכנסיות , שהיו פעם סימני היכר למקדשים פגניים – במיוחד אלו שהיו מוקדשים לפולחן השמש, (ובגלל זה יום ראשון נקרא "סנדיי" – יום השמש). להרבה פריטים דתיים נוצריים, כמו הצלב – שדרכו סבלו היהודים התנכלויות רבות, יש מקור פגני. מילון ויינס אקספוסיטורי של מילים בברית החדשה (עמ' 258) מסביר כך: "הצלב, כפי שהוא ידוע היום, יש לו מקור באור כשדים העתיק: השתמשו בו כסמל האל תמוז (בצורת טאו המיסטי, ראשי-התיבות של שמו) באותה מדינה ובארצות קרובות, כולל מצרים". הוא גם מסביר שאחרי הפיצול עם בית המקדש והזקנים היהודיים, כדי להפוך את האמונה הנכרית החדשה ליותר מקובלת על הפגנים, הטאו (או טי בצורתה הידועה – כשעמוד הצלב מונמך) אומץ כדי ליצג את ה"צלב" עליו הוציאו את ישוע להורג.
לסיום, ישוע אמר לאישה בבאר יעקב בשומרון (יוחנן, ד', כ"ד): "האלוהים הוא רוח, והמשתחווים לו עליהם להשתחוות לו ברוח ובאמת". בעוד מקום, כשהוא פותה ע"י השטן באמצע צום של ארבעים יום (מתתיהו ד', ח') כתוב: "שוב השטן לקח אותו לפסגת הר גבוה והראה לו את כל מלכויות העולם בתפארתם ואמר לו 'כל זה אתן לך אם תכרע ותשתחווה אלי'. ישוע אמר לו 'לך מפה שטן, כי כתוב בתנ"ך 'את יהוה אלהיך תירא ואותו תעבד' (דברים ו', י"ג)' ".
המשיח האמיתי ימשוך יהודים חזרה לתורה ולעבוד את השם. משיח השקר – דרך הונאה ורמאות – ונסה להרחיק יהודים מהתורה ומהשם. ישוע היהודי עונה לקריאה הזאת (של שמשיח האמיתי). לעומת זאת, ג'יזוס של הכנסיה מציג את עצמו בצורה שסותרת את התורה. על זה שאול הזהיר אותנו לפני אלפיים שנה, שההיפרדות מהתורה (רוח משיח השקר) כבר התחילה לקרות "בחשאי". האם יש צורך לומר עוד?
יש לי מסר ליהודים שמכריזים על ישוע כמשיח, אבל ממשיכים לדבוק בעבודה זרה. "זה אלול, השזמן לחזרה בתשובה ולפנות למשיח האמיתי". שישוע - הבן הכי גדול של ישראל - ותורתו, יחזרו למקומם הראוי בעם היהודי.
הרב אריה ברוך ווסלויץ
ח' אלול תשס"ו, 1.9.2006