הכתבה של פרקינס כבר לא נמצאת באתר של Jewish Journal, אבל ניתן לקרוא אותה באתר: www.interfaithfamily.com/news_and_opinion/synagogues_and_the_jewish_community/Whats_the_Big_Deal.shtml או בקישור שנמצא למטה.

הכותרת של הכתבה מתיחסת לתנועה המשיחית כזרם ביהדות. אני מאמין שהמונח הזה נותן אמון לתנועה עם הכינוי "יהדות". במציאות, 'יהדות משיחית' זה ניב ניגודים ככינוי החלטי שמתיחס לקבוצה מחוץ למינסטרים של היהדות, גם הרב פרקינס מאמין במשיח ולכן אפשר להגיד שכל יהודי שמחכה ומצפה למשיח (אנושי) הוא 'יהודי משיחי'. אני מעדיף להגדיר את ה 'יהדות המשיחית' (שפרקינס מסכים ש "זה לא זרם ביהדות" ולכן הכינוי "יהדות" לא שייך) כתנועה פרוטסטנטית משיחית.

בפתיחה אני רוצה להדגיש שיש לי כבוד רב לתנועה המשיחית לקתולים הרומנים ולכנסיה הפרוטסטנטית ואין לי ספק שהם רציניים ביחס למה שהם מלמדים בתוך הקהילות הדתיות שלהם. אני גם מעודד שהעולם הנוצרי נהיו יותר מודעים למוצא היהודי של הדת שלהם, למרות שהיא "אחרת" ביסוד מבחינה תאולוגית ותרבותית.לכן אני מסכים עם פרקינס שנחוץ ליחידים ולקבוצות להגדיר את עצמם בתוך נורמות מוכרות כמו פרוטסטנטי, קתולי רומני, אדונטיסטים וכו', ולא לערפל או להסתיר אמונות יסודיות. אני גם מסכים עם פרקינס ש"הכי טוב להכיר בהבדלים דתיים" וש "יותר טוב ליחידים לבחור מסורת דתית מסוימת (בין אם זה אחד הזרמים ביהדות המודרנית או בכנסיה הנוצרית), מאשר לנסות להנות משני העולמות".

כמי שעזב את התנועה המשיחית והודיע על זאת בפומבי מאותם סיבות שפרקינס מזכיר, אני רוצה להבהיר את הענין עוד יותר.אני מאמין שהענין המהותי הוא שהתנועה המשיחית נמנעת מהצהרה חד-משמעית לקהילה היהודית על מה שהם באמת מאמינים לגבי המשיח. האמירה הפומבית שלהם מתמקדת בעובדה שהם מאמינים שהמשיח כבר בא ויחזור, וכך גם מאמינים מספר גדול של חסידים אורתודוקסים, ועם זה אין לי ויכוח.אבל מה האמת היא שמה שהתנועה המשיחית מאמינה לגבי המשיח שונה מחב"ד או מאתנו. התנועה המשיחית משמיטה במכוון בהצהרותיה הפומביות את האמונה העקרונית שהמשיח הוא אלוהים באופו החלטי. זו הנקודה המפצלת בין התאולוגיה שלהם לחסידי ליובאוויטש, הקהילה שלנו, ואמונה ואורח חיים יהודיים מסורתיים ואותנטיים. מעולם לא היתה הבנה יהודית מונוליטית של האדם המשיח, אבל דבר אחד ברור, המשיח נמשח ע"י אלוהים והוא עצמו לא אלוהים. ההשמטה הזאת של המשיחיים מגלה יותר ממה שההינו חושבים; זה בעצם מגדיר מי הם, פרוטסטנטים עבריים. ההשמטה הזאת היא העלבון המשמעותי. התנועה המשיחית צריכה להיות ברורה בהגדרה העצמית – או שהם יחיו לפי היהדות, או שיכירו בזה שהם מקיימים סוג של תאולוגיה נוצרית ולכן הם נוצרים עבריים.גם אם יכחישו זאת, זו עובדה היסטורית שהבסיס התאולוגי של התנועה נובע מהתןרןת והדוגמות של אבות הכנסיה הרומאית, אמונות שנוצרו כתגובה לתורה ולאורח חיים יהודי בתקופה בין המאה הראשונה למאה השלישית לספירה. לכן, אם הם לא ישנו את הבסיס התאולוגי ויצהירו בפומבי על עזיבתם, ההגדרה העצמית שלהם כ"יהדות" היא חסרת כנות. כך, אני מסכים עם הרב פרקינס, "אתה פשוט לא יכול להנות משני העולמות".

קרל פרקינס מזכיר את הספר "יהדות משיחית" שנכתב ע"י הרב דן כהן-שרבך, שמציג טעון מענין בעד הכללת התנועה המשיחית לצד זרמים אחרים ביהדות. בכל זאת, היחס האישי של כהן-שרבך לתורה ולאמונות משיחיות (כלומר האם הוא מאמין במשיח אנושי במציאות) לא מוצהר ובמידה מסוימת לא ברור.אני מאמין שזה משחק תפקיד בהשקפה של אושר עילאי אוניברסלי. אני בכנות לא מבין איך הוא מישב את ההדורים עם ענין תאולוגי -לא קטן – אלא משמעותי, בין התאוריה הנוצרית של איש-אלוהים ליהדות. כשנוצרי מאמין מדבר על אלוהים אחד, זה דבר שונה לגמרי מהאמונה היהודית באלוהים "אחד".זה לא משנה כמה פעמים הם מצטטים מכתבים יהודיים מיסטיים, זוהר וכו', אי אפשר לישב את ההבחנה המהותית בין אלוהים למשיח.באותה מידה, אתה יכול לנער שמן ומים בתוך בקבוק עד שאתה כעוס, הם לא יתערבבו. לכן אנחנו מודאים שגרים בקהילה שלנו שוללים את האמונות התאולוגיות של העבר, כפי שנעשה בזרמים אחרים של יהדות, כדי שהגיור יהיה כשר ומחייב. מישהי הצטרפה לקהילה שנו כגרה קונסרבטיבית, וכמה שזה מוזר, לא היה לא נוח בבית הכנסת שלנו.בסוף היא עזבה בגלל האמונות הנוצריות הפונדמנטליסטיות שלה, ועצוב לומר שמספר נוצרים עבריים אחרים עזבו את הקהילה שלנו מאותה סיבה.

פרקינס מפספס את הנקודה או הסיבה האמיתית למה " יהודים עלולים להיות עוינים" כלפי 'יהדות' משיחית. עם חקירה יותר קרובה של הכתבים ההיסטוריים, זה נהיה בולט שישוע היהודי הוא לא העלבון האמיתי. הוא בודאי לא היה הגורם לעוינות, מאחר שהוא היה יהודי אוהב תורה ושומר מצוות. מה שכן פוגע ויוצר מחלוקת בין ישוע ושאר העולם היהודי, זה הפיכתו של האיש היהודי הזה לאלוהים והוספת מסורות של הגויים מעל אישיותו ואמונתו. היום יש ליהדות כל כך הרבה זרמים. אפשר לדמין מה היה קורה אם ישוע היה מבקר בבתי כנסת מזרמים שונים. אם הוא היה מבקר בבית כנסת אורתודוקסי או קונסרבטיבי מסורתי, אני מתאר לעצמי שהיה לו די נוח, והוא היה לא היה מרגיש מוזר. לעומת זאת אם הוא היה נכנס לבית כנסת מודרני ששייך לזרם אחר ביהדות, אני משוכנע שלא יהיה לא כל כך נוח. היו לו דברים מענינים לומר על מנהגים מודרניים, חוסר המודעות לתורה וזלזול בעיקרי ההלכה. מה יקרה אם הוא יכנס לבית כנסת משיחי? אני חושב שהוא היה מבולבל מכל השגעונות. מעבר לכך, הוא היה מתפלא מההוספה של הברית ה"חדשה" (סיפור חייו), מהפרשנות ואיך שזה נלמד בצורה שסותרת את כתבי הקודש העבריים האותנטיים אותם הוא אהב.אני גם מדמין את ההלם של חסידי ישוע מהמאה הראשונה, במיוחד אלו שכתבו את הבשורות, ולימדו את ה'תורה שבע"פ של ישוע', כשהם מגלים שהמכתבים שלהם הפכו ל "כתבי קודש" שווי משקל עם התורה.

כהגנה על משיחיים ונוצרים עבריים, הייתי מציע טיפה בחינה עצמית משלנו מכיון שאנחנו סובלים מקוצר ראיה ומתירים "זרות" בתוך המחנה שלנו.אני מציע שנהיה עקביים ונשתמש באותו סטנדרט לכולם, כולל אותנו. אמונה זה לא מבחר מתאבנים. אתה יכול להיות יהודי, נוצרי, מוסלמי, או בודהיסט, או מה שבא לך, אבל אתה לא יכול לטעום קצת מכל דת. למרות שאנחנו לא מסכימים עא האמונות המשיחיות הנוצריות לגבי המשיח, האם אנחנו לא אשמים בצביעות על זה שאנחנו נוהגים במוסר כפול בתוך המחנה? הכתבה של הרב פרקינס הופיעה במקור באינטרנט, באתר InterfaithFamily.com, שם גם מופיעים הבעות אחרות של היהדות, שקשה יותר להחשיב אותם כ"יהדות". כתבה בשם "יהדות ללא אלוהים" מופיעה באתר, שם מתוארים האתגרים של "יהדות הומניסטית חילונית". איך קבוצה שדוחה את האלוהים (במקרה הזה דחייה של ה') יכולה להיות ענף ביהדות? אני אצטט את יונתן רוזנבלום, מתוך כתבה שהוא כתב על התזוזות התיאולוגיות וההלכתיות בתוך זרמים אחרים ביהדות, בהשוואה עם אורח חיים אורתודוקסי: "אתה יכול לשחק משחק עם כלי-משחק של שחמט, מאפשר קפיצות משולשות לכל הכלים תוך כדי משחק על לוח שחמט, אבל לעולם לא תוכל לקרוא לזה שחמט." (ג'רוזלם פוסט, 2000).

במקום לתת לתורה לקבוע את הגבולות המוחלטות של היהדות, אנחנו מאפשרים להבחנה להטשטש בשם ה"סובלנות" והתקינות הפוליטית. הענין ההלכתי האמיתי איתו אנחנו מתמודדים זה לא האם ישוע הוא המשיח. הענין הוא יהדות תורנית, המסורת שלנו, והצורך להיות נאמנים לברית ולאלוהי אבותינו. האם מישהו יכול לאמץ אל ליבו משיח משוער ולהמשיך להיות נאמן ליהדות? רק צריך להביט באלפי החב"דניקים שנשארים נאמנים לתורה ולמסורת, תוך שהם מכריזים על הרבי "זצ"ל" כמשיח שיחזור, כדי לאשר שזה מציאותי.

 בית הכנסת שלנו ממלא חלל שבתי כנסת אחרים לא יכולים למלא. באופן קבוע אנחנו מקבלים פניות מיהודים שנפקחו עניהם לגבי היחסים האמוניים בתוך הכנסיה והתנועה המשיחית, ורוצים לחזור לאמונה ואורח חיים יהודיים. יש לנו גם גויים ממוצא יהודי שרוצים לחזור ליהדות ולהתגייר, אפילו במחיר גבוה. לכל אלו אני יכול לומר רק 'ברוכים הבאים'.

אריה (לואי) ברוך ווסלביץ

רב

12.4.2007